בפעם הראשונה שגילפתי כף נשאבתי מיד לקסם. במשך שלושה חודשים גילפתי כף אחר כף, עם ידיים חבולות וחתוכות, בלי יכולת ובלי רצון לעצור. מאז גילפתי כפות רבות, ולמדתי להקשיב לעץ: להתבונן בכיווני הסיבים, לבחור את המיקום המדויק של קערת הכף, לקבוע את קו הסיום של כף האכילה במקום שבו היא פוגשת את הפה, או של כף הבישול במקום שבו היא נוגעת בסיר, ולעצב ידית שנוחה וטבעית לאחיזה

לעיתים אני משאיר את השפה הטבעית של העץ כחלק מהכף, וכך ניתן ממש לדמיין את העץ כפי שהיה לפני שהפך לכלי, חומר חי שנושא איתו זיכרון וצורה גם בשימוש היומיומי