כל קערה מתחילה בהתבוננות בעץ עצמו. לפני החריטה אני בוחן את כיוון הסיבים, את הצורה הטבעית, ושואל את עצמי: מאיזה כיוון נכון לחרוט, האם הקערה תהיה עמוקה או תישאר עם שפתיים טבעיות ושאריות מקליפת העץ, מה יהיה גודלה ולאיזו מטרה תשמש. תוך כדי התהליך, לאחר הסרת החומר שאינו נחוץ, האופי של הקערה הולך ומתבהר בשילוב מתמשך בין העין המתבוננת בעבודה לבין היד האוחזת במפסלת החריטה.

בשלב הבא מתקבלות ההחלטות על העובי, העומק וסוג התחתית. כאשר העץ טרי ורטוב, לעיתים התהליך נמשך על פני ימים או שבועות, במהלכם הקערה מתייבשת באיטיות בתוך נסורת. ייבוש כזה יוצר לעיתים עיוותים, תנועות וסדקים טבעיים, חלקם דורשים התערבות: תפר, הדבקת עץ או חיבור מחזק, וכולם הופכים לחלק בלתי נפרד מהאופי, הסיפור והייחוד של כל קערה